<h1>מרדכי הלכ' מקואות סימנים תשנ"ב—תשנ"ג</h1>
<h2>דף ל.</h2>
פסק ר"ת דטבילה בזמנה אינה מצוה (מההיא דרבי יוסי בר' יהודה בפרק המפלת [ל' ע"א] דייה לטבילה באחרונה. מהר"ם) ותדע שהרי כל נשים שלנו אינן טובלות למוצאי שבעה לראייתן, וסגי להו בטבילה שטובלת למוצאי שבעה לספירתה שהוא מוצאי שמנה לראיתה. והא דמסיק בהלכה דטועה ש"מ טבילה בזמנה מצוה, ההיא לאו ראיה היא דהכי נמי מסיק התם ש"מ ר"ע היא דבעינן ספורים לפנינו ולא קיימא לן הכי אלא כר"א דלא בעינן ספורים לפנינו. ומתוך כך אוסר לטבול בשבת וביום כפורים. והא דתניא ומייתי לה פ"ק דביצה [י"ח ע"ב] ופ"ק דיומא [פ"ח ע"א] כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום כפורים, היינו לבית שמאי דסברי טבילה בזמנה מצוה. ור"ח ורבינו אליהו פסקו דטבילה בזמנה מצוה, וכן נראה לר"י א"ז, וכן נמצא בה"ג דמותר לטבול בשבת משום דטבילה בזמנה מצוה, וכן בתשובת הגאונים, וכן פסק בספר התרומה שמותר לטבול בשבת, וכן ההיא דנדה מערמת וטובלת בבגדיה [ביצה י"ח ע"א] מיירי בין ביו"ט בין בשבת בין ביום הכפורים. וכן עמא דבר דנשים טובלות בשבת. והא דלא טבלי במוצאי שבעה לראייתה, משום דחיישינן שמא יבא עליה, והיא אסורה מדרבנן עד מוצאי שבעה לספירתה. וכן פר"י באור זרוע [כפול בברכות סי' (צ"ו) [ע"ג] השיב ר"ת דאסור לטבול ביום כיפור כדי להתפלל בנקיות, דהא דאמר רבי יוסי בסוף יומא [פ"ח ע"א] דטובל כל היום היינו למ"ד טבילה בזמנה מצוה, אבל [הכא] אפשר מאתמול, דהא (ר') [ת"ק דר'] יוסי סבר מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול, הואיל ואין צורך טבילה משהינן ליה עד למחר, ועד המנחה נמי לא שרי אלא לבעל קרי, ואנן דנהגינן כל השנה בין בתפלה בין בדברי תורה כרבי יהודה בן בתירה [ברכות כ"ב ע"א] לדידן אינו מצוה. ותו דקיימא לן טבילה בזמנה אינה מצוה.
<h2>דף סח.</h2>
פסק ר"ת דטבילה בזמנה אינה מצוה (מההיא דרבי יוסי בר' יהודה בפרק המפלת [ל' ע"א] דייה לטבילה באחרונה. מהר"ם) ותדע שהרי כל נשים שלנו אינן טובלות למוצאי שבעה לראייתן, וסגי להו בטבילה שטובלת למוצאי שבעה לספירתה שהוא מוצאי שמנה לראיתה. והא דמסיק בהלכה דטועה ש"מ טבילה בזמנה מצוה, ההיא לאו ראיה היא דהכי נמי מסיק התם ש"מ ר"ע היא דבעינן ספורים לפנינו ולא קיימא לן הכי אלא כר"א דלא בעינן ספורים לפנינו. ומתוך כך אוסר לטבול בשבת וביום כפורים. והא דתניא ומייתי לה פ"ק דביצה [י"ח ע"ב] ופ"ק דיומא [פ"ח ע"א] כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום כפורים, היינו לבית שמאי דסברי טבילה בזמנה מצוה. ור"ח ורבינו אליהו פסקו דטבילה בזמנה מצוה, וכן נראה לר"י א"ז, וכן נמצא בה"ג דמותר לטבול בשבת משום דטבילה בזמנה מצוה, וכן בתשובת הגאונים, וכן פסק בספר התרומה שמותר לטבול בשבת, וכן ההיא דנדה מערמת וטובלת בבגדיה [ביצה י"ח ע"א] מיירי בין ביו"ט בין בשבת בין ביום הכפורים. וכן עמא דבר דנשים טובלות בשבת. והא דלא טבלי במוצאי שבעה לראייתה, משום דחיישינן שמא יבא עליה, והיא אסורה מדרבנן עד מוצאי שבעה לספירתה. וכן פר"י באור זרוע [כפול בברכות סי' (צ"ו) [ע"ג] השיב ר"ת דאסור לטבול ביום כיפור כדי להתפלל בנקיות, דהא דאמר רבי יוסי בסוף יומא [פ"ח ע"א] דטובל כל היום היינו למ"ד טבילה בזמנה מצוה, אבל [הכא] אפשר מאתמול, דהא (ר') [ת"ק דר'] יוסי סבר מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול, הואיל ואין צורך טבילה משהינן ליה עד למחר, ועד המנחה נמי לא שרי אלא לבעל קרי, ואנן דנהגינן כל השנה בין בתפלה בין בדברי תורה כרבי יהודה בן בתירה [ברכות כ"ב ע"א] לדידן אינו מצוה. ותו דקיימא לן טבילה בזמנה אינה מצוה.
